באריו פראדו, שכונת המורשת היחידה של מדיין

לפני מאה שנה זו הייתה הכתובת היקרה ביותר במדיין. המשפחות העשירות ביותר של אנטיוקיה — אלה של הקפה, של הטבק, של המכרות — בנו כאן את בתיהן, והן לא בנו אותם בצניעות: שאלֶה שווייצריים, טירות עם צריחים, אחוזות עם ויטראז'ים, וארמון שמחקה מבפנים מקדש מצרי. כולם עדיין עומדים על תילם. **פראדו היא השכונה ההיסטורית-מורשתית היחידה במדיין**, עם 261 מבנים מוגנים, ובמשך עשורים היא הייתה גם הנעדרת הגדולה ממסלולי התיירות של העיר. זה משתנה בדיוק עכשיו. ובדיוק לכן זה הרגע לבוא.

מה לראות ומה לעשות

1. הבתים, שאינם בתים סתם
שאלֶה שווייצריים, טירות אירופיות, חזיתות בסגנון אר-דקו, גינות קדמיות ענקיות, תקרות גבוהות מאוד, מרפסות וויטראז'ים. האליטה הפאיסה של שנות העשרים והשלושים נסעה לאירופה ורצתה להביא לכאן את הפאר, פשוטו כמשמעו: היא הזמינה את הבתים בדמות מה שראתה. יש בית אחד הקשור במשפחתו של Tomás Carrasquilla, אחד הסופרים החשובים בתולדות אנטיוקיה. ובקומות העליונות של כמה מהאחוזות נהגו להתכנס בסתר הבונים החופשיים של העיר.
2. הארמון המצרי
מבנה שמבפנים ומבחוץ מחקה את מקדשי לוקסור ואת פירמידות גיזה, בלב מדיין. אותו הקים Fernando Estrada, האופטומטריסט המקצועי הראשון בעיר, החל משנת 1929, יחד עם האדריכל Nel Rodríguez; הקמתו נמשכה יותר מחמש-עשרה שנה. כיום הוא מרכז תרבות ומציע סיורים מודרכים של כשעה. הוא נמצא ב-carrera 47 #59-54.
3. הבית בצורת ספינה
ב-1949 הזמין Jacobo Cohen, בן למשפחה יהודית ספרדית, אחוזה שנבנתה בדמות אוניית קיטור: ארובות, מקום לטורבינה ורצפות עם פרטים המחקים גלים. אבל זה אינו בית של גחמה. הוא נבנה עם קירות בעובי ניכר, מרתף גדול, מעבר סתר, שני בורות מים ודרכי מילוט: זהו ביתו של מי שידע מהו הצורך לברוח. ויש לו סוף שאיש אינו מצפה לו: משפחת Cohen מעולם לא גרה שם. גברת Cohen דחתה את האחוזה כשראתה אותה גמורה, והם עברו לגור במרחק רחוב אחד. מאז סוף 1966 זהו מושב ASMEDAS, ההתאחדות הרפואית של אנטיוקיה.
4. בית ראש העיר, כולל רוח רפאים
בית משנת 1937 שהעירייה רכשה כדי שראשי העיר של מדיין יגורו בו במהלך כהונתם. היחיד שהגיע להתגורר בו היה Sergio Fajardo. השכנים אומרים כבר שנים שבבית הזה יש רוח רפאים, והעיתונות המקומית הקדישה לכך לא מעט כתבות. אנחנו לא מחווים דעה: אנחנו רק מספרים שהבית עומד שם ושהסיפור ממשיך להיות מסופר.
5. האיש שחלם את השכונה
Ricardo Olano Estrada (1874-1947) קידם את פראדו ב-1926. הוא לא היה סתם יזם בנייה: הוא עמד בראש אגודת השיפורים הציבוריים ולשכת המסחר, קידם את "תוכנית מדיין העתידית" וערך את מדריך התיירות הראשון של העיר. הוא שאב השראה ממודל עיר-הגן של שכונת אל-פראדו בברנקייה, ולכן השדרה שמפרידה בין פראדו לקומונה 3 נקראת, בדיוק, ברנקייה. הוא גר כאן, והוא עצמו נטע עצי גואיאקאן ברחובות כדי שהרוח היורדת מהר פן דה אסוקר תבשׂם אותם. לו שייך המשפט: "עיר בלא עצים היא מדבר של מלט ולבֵנים, שאינו מסוגל להכיל את הנפש האנושית."
6. ביתו של איש הבירה
Juan de la Cruz Posada (1869-1961) היה מנהל מבשלת Cervecería Antioqueña, זו שלימים תתמזג עם La Libertad כדי להקים את Cervecería Unión, מבשלת ה-Pilsen. אבל זה הדבר הפחות מעניין: הוא היה מהנדס מכרות בוגר ברקלי, מפקח כללי של רכבת אנטיוקיה בין 1913 ל-1918, וניהל את בניית מערכת המים המודרנית הראשונה בעיר, את תחנת הכוח של פיידראס בלנקאס ואת העבודות הראשונות של החשמלית. כמנהל Coltabaco בין 1921 ל-1932 הנהיג פנסיית פרישה, מנוחת יום ראשון בתשלום, חופשה בתשלום, ביטוחים קבוצתיים, שירות רפואי וסיוע לרכישת דיור — והכול עוד לפני שהחוק הקולומביאני חייב זאת. בשכונה מספרים גם שהרעיון של מענק חג המולד היה שלו, אם כי הדבר אינו מתועד בביוגרפיה הרשמית שלו.
7. למה היא שקעה, ולמה היא חוזרת
לגור בפראדו היה להפגין מעמד — עד שזה חדל להיות כך. מדיין גדלה דרומה ומערבה, המשפחות עברו דירה, ובשנות השבעים סלילת שדרת אוריינטל השלימה את בידוד השכונה מהמרכז. פראדו נשמטה מהמפה המנטלית של העיר וממסלולי התיירות במשך עשורים. היום היא חוזרת: בתים שהיו סגורים עשרים שנה נפתחו מחדש כמסעדות, גלריות, מלונות ומרחבי תרבות.

הסיורים שלנו למקום זה

פראדו אינה חלק מהסיורים הקבועים שלנו: אנחנו עושים אותה בהתאמה אישית, עם מדריך מקומי, כי זו שכונה שצריך לדעת לקרוא. לאף אחד מהבתים האלה אין שלט שמסביר של מי הוא היה או מה קרה בפנים. כתבו לנו ונרכיב אותה לפי הימים שיש לכם.

מידע שימושי

איך מגיעים: השכונה בקומונה 10, צמוד למרכז. תחנת המטרו פראדו נמצאת בקצה השכונה, ומפארקה בריו מגיעים ברגל תוך כחמש-עשרה דקות.
מתי ללכת: ביום, כי אז רואים את הארכיטקטורה. באמצע השבוע יש פחות תנועה ונעים יותר להסתובב ברגל.
כמה זמן: שעתיים כדי לעבור בשכונה בנחת; שלוש או ארבע אם נכנסים לאחד הבתים או נשארים לארוחת צהריים.
הארמון המצרי: carrera 47 #59-54. מציע סיורים מודרכים של כשעה.
סלון פראדו: אחוזה משנת 1928 שהוסבה למרחב תרבות וגסטרונומיה, עם חנות ספרים, שולחנות ביליארד, גלריה לאמנות עכשווית, חלל עבודה משותף ומטבח מקומי. Calle 65 #50A-85. כדאי לכתוב להם מראש.
קאסה פטרימוניו: ארוחות צהריים ביתיות ומטבח מקומי באחוזה אחרת בשכונה, עם בר סלטים הכלול במחיר. תבשיל השעועית (cazuela de frijoles) שווה את הביקור.
הרימו מבט: כמעט כל היופי של פראדו נמצא מעל הקומה הראשונה — בגמר החזיתות, בוויטראז'ים ובפרטי הגגונים.
זו שכונה, לא מוזיאון: כמעט כל הבתים פרטיים ויש בהם אנשים שגרים. מצלמים את החזיתות, לא את החלונות.
ביטחון: ביום ובהליכה רגילה אין בכך שום תעלומה. חל כאן מה שחל בכל עיר גדולה: הטלפון שמור בכיס בזמן ההליכה.

שאלות נפוצות

למה שכונת פראדו מוכרזת כאתר מורשת?

מפני שהיא שומרת כמעט בשלמותו את מכלול האחוזות שהאליטה של אנטיוקיה בנתה בין שנות העשרים לשנות הארבעים, בסגנונות אירופיים שאינם קיימים בשום מקום אחר בעיר. יש בה 261 מבנים מוגנים, והיא השכונה היחידה במדיין עם הכרזה כזו.

אפשר להיכנס לבתים של שכונת פראדו?

לרובם לא, כי הם פרטיים ומאוכלסים. אבל כמה מהם נפתחו מחדש לקהל בשימושים חדשים: הארמון המצרי, שמציע סיורים מודרכים; סלון פראדו; קאסה פטרימוניו; ומושב ASMEDAS, הבית בצורת ספינה. לשם כן אפשר להיכנס.

האם בטוח לבקר בשכונת פראדו?

כן, ביום ובהליכה רגילה. זו שכונת מגורים הצמודה למרכז, עם תנועה מתמדת. חלה הזהירות המקובלת בכל עיר גדולה: הטלפון שמור בכיס בזמן ההליכה ותשומת לב למה שאתם נושאים.

כמה זמן צריך כדי לעבור בשכונת פראדו?

שעתיים מספיקות כדי לראות את העיקר ברגל. אם נכנסים לארמון המצרי או נשארים לארוחת צהריים, חשבו על שלוש או ארבע.

מהו הבית בצורת ספינה של מדיין?

אחוזה ש-Jacobo Cohen הורה לבנות ב-1949 בדמות אוניית קיטור, עם קירות עבים מאוד, מרתף, מעבר סתר ודרכי מילוט. משפחתו מעולם לא הגיעה לגור בה. מאז 1966 זהו מושב ההתאחדות הרפואית של אנטיוקיה.

מי ייסד את שכונת פראדו?

המתכנן העירוני Ricardo Olano Estrada, ב-1926. הוא שאב השראה ממודל עיר-הגן של שכונת אל-פראדו בברנקייה ורצה שמדיין תחדל להיות עיירה גדולה ותהפוך לעיר מודרנית.